אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי שֶׁהֵן פִּירְקֵי לֵידָה. רִבִּי אָחָא רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. כְּדֵי שֶׁתָּהֵא בְהֵמָה מְצוּיָה לְעוֹלֵי רְגָלִים. אְמַר רִבִּי יוּדָן. שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי בַּל תַּאַחֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כָּל הַמַּשְׁהֶא טִיבְלוֹ עוֹבֵר. תַּמָּן 12a תַּנִּינְן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. בֶּן עַזַּיי אוֹמֵר הָאֱלוּלִיִּים מִתְעַשְּרִין בִּפְנֵי עַצְמָן: אָמַר רִבִּי חוּנָה. טַעֲמֵיהּ דְרִבִּי מֵאִיר. עַד כָּאן הֵן מִתְמַצּוֹת לֵילֵד מְן הַיְּשָׁנוֹת. מִיכָּן וָהֵילַךְ הֵן מַתְחִילוֹת לֵילֵד מִן הַחֲדָשׁוֹת. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב חוּנָה. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן. לָבְשׁ֬וּ כָרִ֨ים ׀ הַצֹּ֗אן אֵילּוּ הַבְּכִירוֹת. וַֽעֲמָקִ֥ים יַֽעַטְפוּ בָ֑ר אֵילּוּ הָאֲפֵילוֹת. יִ֝תְרֽוֹעֲע֗וּ אַף יָשִֽׁירוּ׃ אֵילּוּ וָאִילּוּ נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר. אָמַר בֶּן עַזַּאי. הוֹאִיל וְאֵילּוּ אוֹמְרִים כָּךְ וְאֵילּוּ אוֹמְרִים כָּךְ יְהוּ הָאֱלוּלֵייִם מִתְעַשְּרִין בִּפְנֵי עַצְמָן: הָא כֵיצַד. נוֹלַד לוֹ בַחֲמִשָּׁה בְאַב וַחֲמִשָּׁה בְאֱלוּל וַחֲמִשָּׁה בְתִשְׁרֵי אֵין מצְטָֽרְפִין. נוֹלַד לוֹ חֲמִשָּׁה בְאַב וַחֲמִשָּׁה בְתִשְׁרֵי הֲרֵי אֵילּוּ מצְטָֽרְפִין. וּבֶן עַזַּאי מַכְרִיעַ עַל דִּבְרֵי תַלְמִידָיו. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי מַייְשָׁא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. שֶׁכֵּן נֶחְלְקוּ עָלֵיהָ אָבוֹת הָעוֹלָם. מָאן אִנּוּן אָבוֹת הָעוֹלָם. תַּנָּא רִבִּי יוֹנָה קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה. זֹאת אוֹמֶרֶת. בֶּן עַזַּאי חָבֵר וְתַלְמִיד הָיָה דְרִבִּי עֲקִיבָה. אִין תֵּימַר רַבֵּיהּ. אִית בַּר נַשׁ אֲמַר לְרַבֵּיהּ. הוֹאִיל וְאֵילּוּ אוֹמְרִים כָּךְ וְאֵילּוּ אוֹמְרִים כָּךְ. רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. אָמַר לוֹ בֶּן עַזַּאי. עַל חֲלוּקִין אֲנוּ מִצְטָעֲרִין אֶלָּא שֶׁבָּאתָה לַחֲלוֹק עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁוִין. זֹאת אוֹמֶרֶת. בֶּן עַזַּאי חָבֵר וְתַלְמִיד הָוָה לְרִבִּי עֲקִיבָה. אִין תֵּימַר רַבֵּיהּ. אִית בַּר נַשׁ אֲמַר לְרַבֵּיהּ. אֶלָּא שֶׁבָּאתָ לַחֲלוֹק עָלִינוּ
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' יוחנן. טעמא למה קבעו ג' פרקים הללו לגרנות של מעשר בהמה מפני שהן פירקי לידה שלהן ור' אחא וכו' אמר כדי שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים וכדפרישית במתני':
שמע לה מן הדא. דתלמיד חבר היה לר''ע מדאשכחן בסוף פ' מי שמת שאמר לו בן עזאי לר''ע על חלוקין וכו' אלא שבאת לחלק עלינו את השוין וכי אית בר נש אמר לרבי' אלא שבאת לא ה''ל למימר אלא שבא רבי לחלק. וגריס להא נמי שם:
זאת אומרת בן עזאי. חבר ותלמיד דר''ע היה דאם רבו מובהק היה וכי אית בר נש אומר לרבי' כך הואיל ואלו וכו' לא ה''ל למימר אלא הואיל ורבי אומר כך וכו':
שכן נחלקו עליה אבות העולם. במחלוקת זו ומאן נינהו ר' ישמעאל ור''ע ועליהם אמר בן עזאי כך:
ובן עזאי מכריע על דברי תלמידיו. בתמיה שהרי בן עזאי מדורות שלפניהם היה שהיה תלמיד חבר לר''ע כדאמר לקמן ור''מ ור' אלעזר בן שמוע שהוא הנזכר במתני' תלמידי ר''ע היו וכן ר''ש סתם שהוא ר' שמעון בן יוחאי היה תלמידו ורבו של רבי והיך אמר בן עזאי עליהם הואיל ואלו אומרים כך ואלו אומרים כך:
נולד לו חמשה באב וחמשה בתשרי. וכן הוא בתוספת' דבכורות בפ''ז מצטרפין הן והיינו באב שאחר תשרי מצטרפין הן עם אותן שנולדו מקודם בתשרי דלכ''ע משנה אחת הן וקמ''ל שאע''פ שבין תשרי ובין אב שלאחריו יש זמן גרנות הרבה אפ''ה הואיל ומשנה אחת הן מצטרפין וכאותה ששנינו חמשה לפני הגורן וחמשה לאתר הגורן הרי אלו מצטרפין שאין הגורן שביניהם מפסיקן מלצרף:
הא כיצד נולד לו חמשה. טלאים באב וחמשה באלול וחמשה בתשרי אינן מצטרפות דאותן שבאלול אינן מצטרפין עם אותן שבאב דשמא ר''ה שלהן כמ''ד באחד באלול וה''ז חדש וישן ואינן מצטרפין וכדתנינן שם ומייתי לה לקמן חמשה לפני ר''ה וחמשה לאחר ר''ה אינן מצטרפין וכן אותן שבאלול אין מצטרפין עם אותן שבתשרי דשמא ר''ה שלהן כמ''ד באחד בתשרי וה''ז חדש וישן:
ואלו אומרים כך. שר''ה שלהן באחד בתשרי לפיכך אומר אני שיהו האלולים אותן שנולדים בחדש אלול מתעשרין בפני עצמן ואינן מצטרפות לעשרה לא עם אלו הנולדות מקודם אלול ולא עם אותן שנולדו אח''כ כדמפרש ואזיל:
אמר בן עזאי הואיל ואלו אומרים כך. שר''ה שלהן באחד באלול:
טעמא דר''א ור''ש. דסבירא להו ר''ה שלהן באחד בתשרי דהכי דרשי להאי קרא לבשו כרים הצאן אלו הבכורות שהן אותן המתעברות בתחלת אדר ויולדות בתחלת אב ועמקים יעטפו בר אלו הן האפילות שאינן מתעברות עד סוף אדר ומתחילת חדש ניסן דאיכא נמי יתרועעו אף ישירו שהוא בניסן ואותן הולכות ויולדות עד סוף אלול ולפיכך קבעו ר''ה שלהן למעשר באחד בתשרי שאז אלו ואלו נכנסין לדיר להתעשר שכולן משנה אחת הן:
מכאן ואילך. מאחד באלול ואילך הן מתחילות לילד מן החדשות והיינו המתעברות בניסן שהן האפילות ומתחילין להיות יולדות בתחלת אלול ולפיכך קבעו ר''ה שלהן באחד באלול למעשר שאז כלות הן אותן שנתעברו בישינות והוא אב ובתרייהו אזלינן:
טעמא דר''מ. משום דעד כאן הן מתמצות לילד מן הישינות והיינו שכלות לילד ממה שנתעברו באדר והן יולדות באב דזמן עיבור בהמה דקה חמשה חדשים ור''מ דריש נמי האי קרא דמייתי לקמן דכתיב לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו והכי דריש ליה לבשו כרים הצאן וכתרגומו יעלון דכרייא עלי ענא והיא לשון נקייה ושהן מתעברות בזמן שעמקים יעטפו בר שהזריעה צומחת וניכרת יפה ואימתי היא זהו באדר ויתרועעו אף ישירו דכתיב דריש ליה הכי דאיכא נמי אפילתא המתאחרות להתעבר עד ניסן שהוא זמן שהתבואה בקשין שלה והשבלים נוקשות זו על זו ומתנועעות ונראין כמשוררין ואותן הן המיעוט ומכיון דאיכא רובא דמתעברי באדר אזלינן בתרייהו ולפי שהן כלות לילד עד סוף אב שאותן שנתעברו בתחלת אדר יולדות בתחלת אב והמתעברות בסוף אדר יולדות בסוף אב לפיכך קאמר עד כאן הן מתמצות לילד מן הישינות וזהו עד אחד באלול:
תמן תנינן. בפ''ט דבכורות ששנינו גם שם לפלוגתייהו דתנאי דמתני' ותנינן בסיפא התם ר''מ אומר וכו'. וגרסי' נמי להא לקמן בפ''ק דר''ה בהלכה א':
אמר רבי יוסה כל המשהא טיבלו עובר. בתמיה וכי על המשהא טבל ולא תיקנו אמרו עובר בבל תאחר לא אמרו אלא אחר שתיקן ומשהא מעשרותיו שלש רגלים שעובר בבל תאחר וכן במעשר בהמה כל זמן שלא עישר בהמותיו אינו עובר בבל תאחר אלא הטעם כדי שתהא בהמה מצויה לעולי הרגלים או כדר' יוחנן:
שלא יבא לידי בל תאחר. כשאינו מקריבו להמעשר ולפיכך קבעו לו אלו הזמנים סמוך לשלש רגלים הללו:
משנה: בְּשָׁלֹשׁ קוּפּוֹת שֶׁל שָׁלֹֹש שָׁלֹֹש סְאִין תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה וְכָתוּב בָּהֶן אל''ף בי''ת גימ''ל. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר יְוָנִית כָּתוּב בָּהֶן אלפ''א בית''א גמל''א. אֵין הַתּוֹרֵם נִכְנָס לֹא בְּפַרַגּוֹד חָפוּת וְלֹא בְּמִנְעָל וְלֹא בְּסַנְדָּל וְלֹא בִּתְפִילָּה וְלֹא בְּקָמִיעַ שֶׁמָּא יַעֲנִי וִיֹאמְרוּ מֵעֲוֹן הַלִּשְׁכָּה הֶעֱנִי אוֹ שֶׁמָּא יַעֲשִׁיר וְיֹאמְרוּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה הֶעֱשִׁיר. שֶׁאָדָם צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַבִּרְיּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וִהְיִיתֶם נְקִיִים מֵיְיָ וּמִיִּשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם:
Pnei Moshe (non traduit)
ואומר ומצא חן ושכל טוב וגו'. דמהאי קרא שמעינן שאדם צריך להיות נוהג כן שלשון ציווי הוא:
שמא יעני וכו'. ולפי שאדם צריך ג''כ לצאת ידי הבריות וכו':
ולא במנעול וכו'. שבכל אלו אפשר להטמין המעות. ובתפילין ובקמיע יכול להתיר התפר ולהטמין בתוכן וכל זה מפני החשד שלא יחשדו אותו העם:
לא בפרגוד חפות. הוא מלבוש שיש בו שפה כפולה שכשהמלבוש ארוך הוא כופלין אותו מלמטה ונקרא פרגוד חפות:
אין התורם נכנס. בהלשכה לתרום:
יוונית כתוב עליהן אלפ''א בית''א גמ''א. לפי שהיו רגילין בבית שני ביוונית ואמרינן בגמרא דמגילה יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם יפיפותו של יפת יהיה באהלי שם ולשון יוונית הוא הלשון היפה שבבני יפת:
וכתוב עליהן. על אותן שלש קופות הקטנות היה כתוב אל''ף על הראשונה ובי''ת על השניה וגימ''ל על השלישית ומפני שמאלו הג' קופות קטנות היו מסתפקין מהן ליקח מהן לצורך כל קרבנות צבור כדתנינן לקמן בראש הפרק ואין מסתפקין מן השניה עד שתכלה הראשונה וכן לא מהשלישית עד שתכלה השנייה וכך שנינו בתוספתא ריש פ''ב למה כותבין על הקופות אלף בית גימל מפני שמתחילין ומוציאין מן הראשונה שלמה ראשונה מוציאין מן השניה שלמה שניה מוציאין מן השלישית וכך אמרו בגמרא וכמו שאפרש בהסוגיא:
מתני' בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה. בגמרא קאמר עלה תני בשלש קופות של ג' ג' סאין שהן עשרים ושבע סאין תורמין את הלשכה והיינו שהיו שם שלש קופות גדולות כל אחת ואחת מחזקת תשע סאין כדפרישית בריש פרקין ועל כרחך לומר כן דאם לאו מאי שהן עשרים ושבע סאין דקאמר הלא אלו הג' קופות דמתני' לא היו אלא של ג' ג' סאין ואי אפשר לפרש לזה בענין אחר אא''כ תאמר שהיו ג' קופות גדולות של תשע תשע סאין שהן עשרים ושבע סאין ומאותן הגדולות היו תורמין בכל פעם ופעם כשהגיע זמן התרומה באלו הג' קופות קטנות של ג' ג' סאין ולא היו תורמין בפעם אחת מהקופה הגדולה האחת עד שתכלה כולה אלא כך היו תורמין שנוטל בקופה הקטנה האחת מן הקופה הגדולה האחת שיעור ג' סאין כפי אשר מחזקת הקופה הקטנה ונוטל קופה השניה מן הקטנות ותורה ג' סאין מהקופה השניה של הגדולות וחוזר ונוטל קופה השלישית מן הקטנות ותורם ג' סאין מהקופה השלישית של הגדולות ותרומה זו וסידרה היו עושין בפעם הראשון של הג' פרקים בשנה שהיא פרס הפסח וכשהגיע הפרק השני והוא פרס העצרת היו חוזרין ותורמין באלו הג' קופות קטנות מאותן הג' קופות גדולות וכן בפרס החג ונמצא שבפרס החג היו כלין הקופות הגדולות וכשמגיע זמן התרומה חדשה והיא ר''ח ניסן חוזרין וממלאין אותן ותורמין כך בחזרת חלילה כבשנה שעברה וכיצד סדר התרומה של פעם השניה והשלישית מאלו הג' פרסים שאמרנו אפרש לקמן בהלכה ד' בס''ד כי שם מקומו:
תַּמָּן תַּנִּינָן. כָּל הַנּוֹלָדִיין בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי עַד עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל הֲרֵי אֵילּוּ מִצְטָֽרְפִין. חֲמִשָּׁה לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵין מִצְטָֽרְפִין. חֲמִשָּׁה לִפְנֵי הַגּוֹרֶן וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר הַגּוֹרֶן הֲרֵי אֵילּוּ מִצְטָֽרְפִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. זֹאת אוֹמֶרֶת. מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה לֹא עָשׂוּ אוֹתוֹ לֹא כְחֶנֶט וְלֹא כִשְׁלִישׁ. אִין תֵּימַר כְּחֶנֶט. נִיתְנֵי כָּל הַמְעוּבָּרִין מֵעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בָאֱלוּל. 12b אִין תֵּימַר כִּשְׁלִישׁ. נִיתְנֵי כָּל הַנּוֹלָדִין עַד עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם בּוֹ. רִבִּי שַׁמַּי בְשֵׁם רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. כִּשְׁלִישׁ עָשׂוּ אוֹתוֹ כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. מְחוסַּר זְמַן נִכְנָס לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר. קָם רִבִּי מָנָא עִם רִבִּי שַׁמַּי. אָמַר לֵיהּ. אַתָּה אָמַרְתָּ הָדָא מִילְּתָא. אָמַר לֵיהּ. אִין. אָמַר לֵיהּ. וְהָתַנִּינָן. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר. הָאֱלוּלִיִּים מִתְעַשְּׂרִין בִּפְנֵי עַצְמָן: לֹא אֲפִילוּ נוֹלַד עַד עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל. אִית לָךְ מֵימַר בֶּן עַזַּאי כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. לֹא כְרַבָּנִן הִיא. כְּמַַה דְאַתְּ אָמַר עַל דְּרַבָּנִן. מַנִּיחָן לַשָּׁנָה הַבָּאָה וְהֵן מִתְעַשְּׂרִין עִם בְּנֵי שְׁנָתָן. כֵּן אַתְּ אָמַר עַל דְּבֶן עַזַַּאי. מַנִּיחָן לַגּוֹרֶן הַבָּא וְהֵן מִתְעַשְּׂרִין עִם בְּנֵי אֱלוּל. אָמַר רִבִּי חוּנָה. זֹאת אוֹמֶרֶת. יָמִים שֶׁהַבְּכוֹר מְחוסַּר זְמַן בָּהֶן עוֹלִין לֹו לְתוֹךְ שְׁנָתוֹ. אָמַר רִבִּי מָנָא. רִבִּי יוֹנָה אַבָּא שְׁמַע לָהּ מִן הָדָא. כָּֽל הַבְּכ֡וֹר אֲשֶׁר֩ יִוָּלֵ֨ד בִּבְקָֽרְךָ֤ וּבְצֹֽאנְךָ֙ הַזָּכָ֔ר וזו'. הָא כֵיצַד. מִשְּׁעַת לֵידָתוֹ אַתְּ מוֹנֶה לוֹ שָׁנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יונה אבא שמע ליה. לבכור מן הדא דכתיב ביה בגופיה כל הבכור אשר יולד וגו' תקדיש לה' אלהיך והכתוב בפ' בחקותי אך בכור אשר יבכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אותו וגו' אלמא דכבר הוא קדוש וא''א להקדישו להקדש אחר וכן אין צריך להקדישו הא כיצד אלא דלא בא הכתוב הזה אשר יולד וגו' אלא ללמד משעת לידתו אתה מונה לו שנה:
זאת אומרת. מדאמרינן אליבא דרבנן דכשיש כאן מחוסר זמן ממתינין עד לשנה הבאה עד שיהא ראוי להתעשר עם אותן בני שנתו שלו דוקא ומפני שאין מעשרין מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בשנה האחרת ואמאי ונימא דהואיל וזה היה מחוסר זמן בעשרים ותשעה באלול ואי אפשר לו להתעשר ליחשביה כמאן דנולד בשנה הבאה וליצטרף להתעשר עם הנולדים בשנה הבאה אלא ודאי דטעמא הוי משום דמשעת לידתו מונין לו השנה אף על גב דמחוסר זמן הוא מכל מקום אותן הימים עולין לו לשנתו אם כן זאת אומרת דבבכור נמי דינא הכי דקיימא לן הבכור נפסל משנה לחברתה להקרבה והימים שהוא מחוסר זמן עולין לו מתוך שנתו דמשעת לידתן מונין לו שנה וטעמא דהרי גבי מעשר לא כתיב ביה שנה בשנה ומגופיה לא ידעינן דבעי שיתעשר עם בני שנתו בדוקא אלא דילפינן קדש קדש מבכור דכתיב ביה תאכלנו שנה בשנה ואם כן שמע מינה דבבכור מונין לו שנה משעת לידתו ולהכי מעשר דילפינן מיניה גם כן דיניה הכי הוא דהוי:
קם ר' מנא עם ר' שמי. ושאל לו ר' מנא אם אתה אמרת כך וא''ל אין וא''ל ר' מנא והא תנינן בן עזאי אומר האלולים מתעשרין בפני עצמן וכדמפרש טעמיה לעיל הואיל ואלו אומרים כך וכו' וא''כ דייקית נמי ואמרת לא אפי' נולד עד כ''ט באלול ג''כ מצטרף עם אותן הנולדין בחדש הזה ואפי' הן מחוסר זמן וכי אית לך מימר דבן עזאי נמי כר''ש ס''ל במחוסר זמן בתמיה אלא לאו ע''כ כרבנן דהתוספתא שם ס''ל וכדתנינן בסתמא דמתני' דאין מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר והשתא לרבנן דס''ל בהא כר''א ור''ש דכל הנולדים מאחד בתשרי עד כ''ט באלול מצטרפין היכי מתרצית לה להאי דדייקית במחוסר זמן ע''כ דהכי מתרצת דאותן שנולדו סמוך לכ''ט באלול והן מחוסר זמן אין מתעשרין בהגורן שהוא בכ''ט באלול אלא מניחין אותן לשנה הבאה אח''כ והן מתעשרין עם בני שנתן שנולדו ג''כ בשנתן מקודם כ''ט באלול הזה וכלומר שמניחין מאותן בני שנתן מלעשר עד שיהא זה ראוי להתעשר ומצטרפין אח''כ ומתעשרין שהרי הן בני שנה אחת והשתא כמה דאת אמר על דרבנן וכו' כן נמי את אמר אליבא דבן עזאי למאי דסבירא ליה שהאלולים מתעשרין בפני עצמן דלא שיהא כולן מתעשרין בגורן הזה שבא עכשיו דהא אית בהו גם כן הנולדים והן עדיין מחוסר זמן אלא מניחן לגורן הבא אחר כן ומניח גם כן מהנולדים באלול וכשיהיה זה ראוי להתעשר מצטרף הוא עם אותן בני אלול ומתעשרין:
ר' שמי. אמר דלית ש''מ להא מהכא דאיכא למימר דלעולם לשאר תנאי בעינן בשליש והא דדייקת ממחוסר זמן אימא לך דעשו אותו כר''ש וכלומר דהא קמ''ל דכר''ש אתיא דקתני בתוספתא דבכורות בפ''ז ר''ש אומר מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר ופליג אמתני' דבכורות שם דתני הכל נכנסין לדיר להתעשר חוץ מן הכלאים וכו' ומחוסר זמן:
אין תימר בשליש. וכן ש''מ עוד כדאמרן דלא בעינן במעשר בהמה עד שיגדיל מיהת שיהא ניכר קצת גידולו דאם תאמר דבעינן בשליש קשה הא דתני עד עשרים ותשעה באלול דמשמע אפילו נולדין הן יום או יומים מקודם דכשנולדים עד כ''ט באלול סגי שיצטרפו עם הנולדים מקודם באותה השנה וא''כ תיפוק ליה דאפי' מחוסר זמן הוו והכי מיבעי ליה למיתני כל הנולדים מאחד בתשרי עד עשרים ושנים באלול מצטרפין שאז אינו מחוסר זמן בכ''ט בו שהיא זמן הגורן לר''א ור''ש ומדקתני עד כ''ט באלול ש''מ דאפי' אמחוסר זמן לא קפיד ומכ''ש דלא בעינן עד שיהא ניכר בשליש גידולו:
אין תימר בחנט ניתני כל המעוברין מעשרים ותשעה באלול. כלומר שאם תאמר דאיכא איזו סברא לילך בהן אחר החנט והיינו העיבור שלהן שהיא כמו החנטה בפירות האילן א''כ הוה קשה עד דהתנא בא להשמיענו שהנולדים מאחד בתשרי מצטרפין הן עם הנולדים של אחריהן עד כ''ט באלול לישמעינן רבותא טפי וליתני לאידך גיסא כל המעוברין מכ''ט באלול מצטרפין הן עם אותן שנולדו בשנה שעברה דהואיל והחנט שלהן מיהת בסוף שנה היתה הרי הן כמשל שנה אחת ומצטרפין דנהי שבודאי אינן יכולין להצטרף עם אותן שלאחר אחד בתשרי דפשיטא הוא שאם הולכין אחר החנט ה''ז חדש וישן ואינן משנה אחת אלא דהאי הוה שייך שפיר למיתני כל המעוברין מכ''ט באלול מצטרפין הן עם אותן שנולדו מקודם ובשנה זו בעצמה והרבותא שאע''פ שלא נתעברו עד סוף השנה אעפ''כ מצטרפין הן וכשל שנה אחת הן ועוד דאם הולכין אחר החנט א''כ לא ליצטרפו אותן של שנה אחת עד שיתעברו וילדו באותה השנה ומדלא קתני אלא כל הנולדים מאחד בתשרי וכו' ש''מ דאין סברא כלל לילך אחר החנט במעשר בהמה וכל הנולדים בשנה זו לעולם מצטרפין הן ואע''פ שנתעברו בשנה שעברה דלא אזלינן אלא בתר הלידה גרידתא. א''נ יש לפרש כפשטה דלא עשו אותה בחנט ולומר שאע''פ שנתעברו מקודם לשנה זו אפ''ה מכיון שעיקר העיבור היתה בשנה זו והוי כחנטו באותה שנה מצטרפין הן עם הנולדין אח''כ וכגון שלא נתעברו עד סוף שנה שעברה דאי איתא דעשו אותה כחנט והולכין אחר עיקר החנטה ליתני כל המעוברין מכ''ט באלול עד כ''ט אלול הבא מצטרפין דכמשנה אחת הן אלא ש''מ דדוקא שנולדו בשנה זו היא דבעינן:
זאת אומרת. מדקתני כל הנולדים מאחד בתשרי ואע''פ שאותן היולדות באחד בתשרי נתעברו הן בשנה שעברה אין הולכין אלא אחר הלידה וש''מ שבמעשר בהמה לא עשו אותו לא בחנט כלומר לילך אחר החנטה כמו בפירות האילן שהולכין למעשרות אחר שנה שחנטו בה הפירות ולא עשו אותו ג''כ כשליש והיינו לומר שלא יתעשרו עד שיהא ניכר לכל הפחות שהן שליש בגידולן וכמו דאשכחן בזתים ובתבואה שהולכין בהן אחר שנה שהביאו שליש גידולן כדתנינן בפ''ק דמעשרות אבל במעשר בהמה לא הלכו בו אלא אחר הלידה בלבד כדמסיק ואזיל:
חמשה לפני הגורן וכו'. וכדפרישית לעיל:
תמן תנינן. בבכורות שם כל הנולדין מאחד בתשרי עד כ''ט באלול וכו' ואליבא דר''א ור''ש מיתנייא שהכל משנה אחת הן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source